איך יצא לי ילד בריון רשת?

איך יצא לי ילד בריון רשת?

"אחד מהדברים שילדים אמרו שהכי פגע בהם בהקשרי בריונות ברשת היה שאף אחד לא התייצב לצידם" אומרת דליה אילת, מרצה ומנחת הורים במכון אדלר.


יותר מ-5 דקות

אוי לבושה: איך יצא לי ילד בריון ברשת?


הילד הזה, שהציק לילדה מהבית ספר בוואטצאפ, שארגן חרם דיגיטלי ושהפיץ תמונה פוגענית, הילד הזה הוא בעצם הילד שלי. הורים שמגלים שילדיהם נהגו בבריונות ברשת, לא באמת יודעים איך להתנהל במצב המורכב. מומחים ואנשי מקצוע מסבירים את הסיבות לתופעה הרחבה ומדוע שיטות הענישה המקובלות לא תמיד מועילות 

אלימות מילולית ושיימינג ברשת הפכו בשנים האחרונות לסיטואציות נפוצות במיוחד בקרב גולשים צעירים. בסקר של בזק שנערך לרגל יום נגד בריונות בקרב בני נוער, ציינו 74% מהמשיבים שחוו בריונות ברשת או שיימינג בוואטצאפ. לאלימות המקוונת יש השלכות רגשיות משמעותיות – שליש מבני הנוער שיתפו שבעקבות המקרה שחוו הם נמנעים ממפגשים חברתיים. מספר דומה הפחיתו את פעילותם ברשתות החברתיות.

לאה שטרן, מרצה ומדריכת הורים ממכון אדלר, מסבירה שמה שהתרחש בדור ההורים על הברזלים שמחוץ לבית הספר עבר לזירה הממוחשבת. "החרם אמיתי, ולפעמים זה אפילו גרוע יותר כי את המילה הכתובה אי אפשר למחוק. מה שקורה ברשת נשאר ברשת". במקרים רבים השמועות, הקללות או הרכילות כבר לא מוגבלים רק לבני הכיתה ולבריונות בבית ספר, אלא עוברים מסביב לשעון ובתפוצה רחבה בפייסבוק, בקבוצות וואטצאפ ועוד.

לאה שטרן, מרצה ומנחת הורים מכון אדלר

מדוע בריונות ברשת הפכה לנפוצה כ"כ בקרב ילדים?

התנהגות בריונית ברשת עשויה להופיע גם אצל מי שאינם ידועים בה בבית הספר, ולא רק אצל "הבריונים הכיתתיים". הסיבות לה קשורות למאפיינים שונים של השיח המקוון, בהם תחושת הביטחון שמגיעה מעצם ההימצאות מאחורי המסך וחוסר ההבנה שפגיעה לא חייבת להיות פיזית כדי להוביל לתוצאות קשות. "קיימת תחושה שהשיח שמאחורי המסך הרבה יותר קיצוני ובוטה, ואפשר לראות את זה גם בטוקבקים של מבוגרים" מציינת שטרן. "בגלל זה כבר בזמן הכשרת הילד לשימוש בסמארטפון, צריך להסביר לו שגם מילים יכולות לפגוע ולהרחיב את זווית הראייה שלו".

בנוסף, הפגנת בריונות ברשת לא מצריכה יותר מלחיצה על כמה מקשים. מקרים של ביריונות ברשת כמו שיתוף של תמונה ששמה ללעג ילדה מהכיתה, שליחת אימוג'י מחייך בתגובה למילים קשות של ילד אחר או אפילו הימנעות ממענה כלפי מי שהוחרם, הם רק כמה דוגמאות לצורות התנהגות נפוצות. "אחד מהדברים שילדים אמרו שהכי פגע בהם בהקשרי בריונות ברשת היה שאף אחד לא התייצב לצידם" אומרת דליה אילת, מרצה ומנחת הורים במכון אדלר. "אם מישהו כותב 'איזה מכוער תומר' וילד אחר יענה לו 'אל תכתוב דברים כאלה', תומר ירגיש טוב יותר. אבל במקרים רבים ילדים אחרים יעמדו מהצד".

כשהילד שלנו מתגלה בתור הבריון

הורים שמגלים שהילד שלהם הוא זה שהפגין התנהגות בריונית ברשת, עשויים להגיב בביקורתיות או בהחלטה להחרים את הסמארטפון או הלפטופ כסוג של עונש חינוכי. "באופן עקרוני אני נגד החרמה של טלפונים סלולאריים כעונש, כי המשמעות היא לנתק את הילד ממעגל החברים שלו" אומרת שטרן. "זה כמו להגיד לו שהוא לא יוצא מהבית שבוע. לא מדובר בעונש מלמד".

אילת מזכירה שגם אם התברר שהילד שלנו נהג בבריונות ברשת, המטרה היא להימנע מביקורת אוטומטית. "ביקורת עשויה לגרום לילד להיאטם, כשהמטרה שלנו היא לעודד אותו לפתח אמפתיה". כחלופה, היא מציעה להראות לילד כיצד היה אפשר לנהוג אחרת. "אני יכולה להציע לו להסתכל ביחד על מה שקרה, להראות שאני מבינה שהוא נהג בצורה מסוימת ולברר אם לדעתו היה יכול לנהוג אחרת. לשאול איך היה מרגיש אם אדם קרוב אליו כמו אחותו למשל, היה מתמודד עם בריונות ברשת. במקביל, כדאי להראות לו את המקומות בהם הוא נהג באדיבות ולחזק אותם. המטרה היא להזכיר לו שיש בו גם הרבה צדדים אחרים".

התמודדות נכונה עם בריונות ברשת בזמן אמת

בריונות מקוונת הפכה לאחד מהאתגרים הבולטים של   גלישה באינטרנט ובמכשירי הסלולר חושפת את הילדים ובני הנוער לתכנים שהם לא תמיד אמורים להיחשף אליהם, תכנים שלא מותאמים לגילם, ובמקביל חושפת אותם גם לשיחות עם משתמשים לא רצויים. פדופילים, האקרים ועוד כל מיני גורמים ששותפים לתרמיות רשת, הם רק חלק מאלה שמחפשים גולשים צעירים, מוצאים אותם ויודעים איך לפנות אליהם. רבים מאותה קבוצה מפוקפקת פותחים פרופיל פיקטיבי תחת זהות בדויה, וילדים, ללא תיווך ועם לא מעט תמימות, יכולים בקלות לשוחח איתם ולמסור פרטים אישיים מתוך מחשבה שמדובר באדם אמיתי או בילד בן גילם.