איך לדבר עם ילדים על מין ולמה זה חשוב?

המבוכה והקושי להבין איך מתחילים, יוצרים מצב בו הורים נמנעים מלדבר על מין עם ילדיהם. שלומית הברון, מחנכת למיניות בריאה, ולאה שטרן, מדריכת הורים ממכון אדלר, מסבירות למה דווקא היום זה הכרחי מאי פעם ואיך עושים את זה נכון
 
השיח הראשוני על מיניות עם ילדים מתחיל כבר באזור גיל שנתיים, כאשר הם מבחינים בהבדלים שבין בנים לבנות. בהמשך רבים מהם מתעניינים איך ילדים מגיעים לעולם, מאיפה הבאנו את האחים שלהם וכדומה. הבעיה היא שבלא מעט בתים, זו בדיוק הנקודה בה מסתיימות השיחות בנושא. גם אצל ילדות, שמקבלות הסבר על וסת ראשונה, השיח יישאר לרוב רק ברמה הרפואית. כל מה שקשור ליחסי מין ככלל ולייצוגים שלהם ברשת בפרט, בדגש על תוכן פורנוגרפי, לא יקבל את המשקל הנדרש ואולי אפילו יזכה להתעלמות מוחלטת.  

במחקר שערכו שלומית הברון וד"ר אפרת הברון בקרב בני ובנות נוער ב-2015, דיווחו המשתתפים שהנושא של חינוך מיני עלה בעיקר במסגרת הבית ספרית ופחות מול הוריהם. למעלה מחצי מהנערים העידו שההורים לא דיברו איתם מעולם על התפתחות מינית, ואצל שני שליש מהמשתתפים לא עלה אף פעם הנושא של פורנוגרפיה.
 
בהיעדר תיווך הורי, ילדים ובני נוער עשויים להאמין שמה שנחשף בפניהם בסרטונים ובתמונות מייצג את המציאות. במחקר שערכה ד"ר אביגיל מור בקרב נערים בני 18-14 נמצא כי אלה שצופים בפורנוגרפיה לא מבינים שהם נחשפים לייצוג שקרי ומקבלים מושגים מסולפים בכל הנוגע למיניות האדם והאישה. כתוצאה מכך, חלקם עשויים לא להפנים מהו אופן ההתנהלות התקין עם בת הזוג בחיים האמיתיים וכיצד יש להתייחס אליה.
 
"הורים אוהבים להתגאות בראשוניות של הילד שלהם" אומרת לאה שטרן, מדריכת הורים ממכון אדלר. "הם ידגישו עד כמה הוא ראשון בלימודים ובהישגים שלו ועד כמה הוא מתקדם לגילו. רק במה שקשור למסכים, ישנם הורים שיגידו 'לא, הוא תמים, הוא עוד לא שם'. במקרים כאלה זה תמיד מכה בהם שהילד שלהם כבר שם לגמרי. הסיבה לתופעה היא השפעת קבוצת השווים בני הגיל שלו, שהיא הרבה יותר משמעותית מהשפעת ההורים. כך שלהורה אסור לטמון ראש בחול". 

מאחר שרבים מההורים לא נמצאים ליד ילדיהם לאורך היום, אחד מהכלים שעוזרים להם בשמירה על הילדים הוא אפליקציות סינון תכנים.

הצד המשלים והמשמעותי של ההתמודדות עם תכנים מיניים הוא להתחיל לנהל איתם שיח בנושא. שלומית הברון, מחנכת למיניות בריאה וממובילות המיזם "מידע אמין על מין", מספרת שבשנים האחרונות חל שינוי במצב והמודעות של הורים לתפקידם המתווך הולכת וגוברת. "אנחנו פוגשות הורים שאכפת להם ושהנושא מעסיק אותם, בייחוד ב-5 השנים האחרונות. ככל שעובר הזמן הורים מבינים שהחשיפה לפורנוגרפיה יכולה להתרחש גם ב"בתים טובים". כתוצאה מכך, מתחזקת אצלם ההבנה שהם צריכים להיות "על זה" ולטפל בעניין".  

"הורים רוצים כלים שיעזרו להם לשוחח עם ילדים על פורנו. הם נתקעים בשאלה מה הם הולכים להגיד ומה אפשר לעשות כשיש חשיפה, למשל במקרה של פורנוגרפיה בגיל בית ספר יסודי. הם רוצים לדעת איך להתמודד גם אחרי החשיפה הראשונה וגם לקראת החשיפה הבאה, כי חשיפה זה לא דבר חד פעמי".

 "חינוך זה דבר שמתחיל בבית. החינוך המיני של ילדים ובני נוער צריך להתחיל בבית, וזה המקום שחשוב לדבר בו על הנושאים האלה. בית ספר יכול לתרום, לתת יד אם יש זמן ומשאבים, אבל זאת האחריות של הורים".  

"לזכור שכהורים יש דברים שאנחנו עושים כי אנחנו חייבים, גם אם אנחנו לא רוצים. כמו שמדברים עם הילדים על רגשות ועל אלכוהול, אלה דברים שחייבים להיעשות. הורים שעדיין מתקשים לדבר, יכולים לפנות להדרכת הורים כדי לעבוד על חסמים". 

קודם כל, אל תתבלבלו: שיחה על מיניות הוא לא פעולה חד פעמית אלא תהליך, ואתם אלה שצריכים ליזום אותו. איך עושים את זה נכון? שטרן והברון מסכימות שהמידע שניתן לילדים צריך להתאים לגיל וליכולות ההבנה שלהם, תוך איזון בין האינפורמציה שרלוונטית לגיל שלהם לבין שמירה על תקשורת פתוחה. בגיל 6 למשל, ניתן ללמד ילדים על אברי המין ועל מגע בזמן משחק. בגיל 12 לעומת זאת חשוב לדבר איתם על שינויים בגוף, אבל גם על צילום עצמי, מה עושים אם מישהו שולח להם תוכן מיני וכדומה.
 
בנוסף, חשוב לזכור שמדובר בשיחה ולא ב"הרצאה". אפשרו לילדים להבין שהם יכולים לשאול ולספר לכם על כל דבר שמטריד או מעניין אותם. "המטרה ההורית שלי היא שהילד ימשיך לבוא ולשתף אותי" מסכמת שטרן, "וכדי לעשות זאת הוא צריך לדעת שהתגובה שלי תהיה מתונה, מכילה ולא שיפוטית. האתגר הוא להגיע למצב שאם הילד נתקל במשהו והוא יודע שזה לא הולם לגילו, שהוא ירגיש בנוח לבוא ולספר לי".