חרם חברתי בבית הספר - איך מתמודדים?

הסיבות לחרם חברתי מצד ילדים הן רבות ומגוונות והוא בא לידי ביוטי לא רק בנידוי פיזי בכיתה או בחצר, אלא גם ברשתות החברתיות. להוצאת ילד מקבוצת הוואטצאפ הכיתתית או ללגלוג עליו ברשתות חברתיות שונות באינטרנט יש אפקט דומה למצב שבו במהלך פעילות כיתתית או משחק בחצר הילד יושב לבד בצד, מנותק מהשאר.

התוצאה שלהם דומה ברוב המקרים: ניתוק קשר עם ילד או ילדה הגורמת לפגיעה בדימוי העצמי ולתחושת מצוקה ובלבול. אם החרם נמשך זמן רב, הוא עלול לגרום לטראומה. 

לקשר של הילדים עם ההורים יש חשיבות אדירה בנוגע לתחושת הביטחון שחשים הילדים והאופן שבו ההורים יכולים לסייע להם. לא תמיד הילדים חשים בנוח לשתף את הוריהם ברגשותיהם בשל בושה או חשש מתגובתם ולעתים בשל אופיים הסגור. לכן לרמת הקשר האינטימית בין הורים לילדים יש חשיבות עליונה בזיהוי מצבו הרגשי של הילד ובפתרון המצב. 

יש כמה סימנים שיכולים לסמן להורים כי הילד נמצא במצוקה בעקבות חרם חברתי כלפיו. אין די בסימן אחד שמפגין הילד כדי לקבוע שהוא במצוקה או בסיכון, אבל התרחשות במקביל של כמה מהסימנים יכולה לעזור להורים להבין כי ילדם סובל והוא מרים דגלים אדומים המשדרים זאת.

סירוב ללכת בבוקר לבית הספר. אם הילד היה בעבר קם ברצון ובשמחה ליום הלימודים ובמשך תקופה ארוכה הוא קם ללא מצב רוח ומבקש להישאר בבית, גם אם אינו חולה, סימן שהוא מנסה להתחמק ממשהו או מישהו.

שינוי באופן השימוש בסמארטפון ובמחשב. הרשתות החברתיות השונות הן חלק משמעותי מחיי החברה של ילדים, וכשחרם חברתי קיים ברשת הוא אף גורם למצוקה רבה יותר, משום שהסמארטפון מלווה את הילדים לכל מקום והם מבלים כמה שעות ביום מול המחשב. אם הילד בודק את מכשיר הסמארטפון שלו לעתים תכופות מהרגיל או לחילופין נמנע מהמכשיר, ייתכן שהוא סובל מלעג או התעלמות ברשת. אם הוא נטה לשחק משחקי רשת באינטרנט עם אחרים ולפתע נמנע מהם ומשחק עם עצמו בלבד או לא משחק בלבד, זהו סימן נוסף להתנהגות חריגה.

שינויים תכופים במצב הרוח. לא תמיד ילדים יודעים להביע את עצמם במילים ולכן התנהגות שמשתנה באופן קיצוני, התפרצויות של כעס או בכי ותקיפות פיזיות של אחים או ילדים בבית הספר, עשויים ללמד על נפש סוערת בעקבות משהו שקרה לילד.

הימנעות מפעילויות חברתיות ומפגשים עם חברים. כשמדובר בחרם כיתתי או חרם בבית הספר, הילד ישתדל להימנע מכל אינטראקציה עם אותם ילדים מחרימים ואלה המשתפים איתם פעולה מחוץ לשעות הלימודים. אם אינו רוצה לשחק עם חברים, מבקש להימנע מהליכה לתנועת נוער או חוגים, זהו סימן שהוא מפחד ממפגש ואף שהוא בדיכאון בשל מצבו.

ישנם כמה פתרונות שעשויים לעזור לכם ההורים באיתור סימני הזיהוי ובמתן עזרה לילד:

 כתבה זו מציגה מידע חלקי בלבד ואינה מתיימרת להציג את כל הבעיות והפתרונות הנוגעות לכתוב לעיל. כתבה זו אינה תחליף להתייעצות עם גורם מקצועי המומחה בתחום החינוך או ההתנהגות.